את הסיפור שמחבר בין מיליטריזם להמשך השליטה הגברית (בחברה הישראלית, לדוגמא) כולנו כבר מכירות היטב. למעשה, זה לא רק סיפור אחד; ישנו בנק של סיפורים שמדגים את החיבור בין דיכוי מגדרי ואלימות. כמו הסיפור על כלי הנשק שמשמשים כביכול ל"הגנה" על החברה (במישור הלאומי\ציבורי) ואחר כך מיובאים עם המאבטחים\חיילים למרחב הביתי ומאיימים על ביטחונן האישי של נשים. ישנו הסיפור המשמעותי לא פחות, על עמדות הכוח הפוליטיות בחברה שלנו, שבאופן כללי מאוישות לרוב על ידי גברים-גנרלים, כך שנשים מנועות מלהתקדם לעברן.
אני לא הפמיניסטית-טבעונית היחידה ובטח שלא הראשונה שאוהבת לספר לכולם כמה כל סוגי הדיכוי קשורים זה בזה, ואיך המאבק בכולם, יחד, חשוב. הפוסט הזה מדבר על הקשר בין פמיניזם לטבעונות. ההקבלה שנעשתה בו מהווה השראה למה שאכתוב כאן. בכל אופן, לאחר הקריאה חשבתי שאוכל אולי לדבר על זווית טיפה אחרת בקשר בין זכויות בעלי חיים ונשים. אני כותבת את זה מתוך הנחה שאם עוד לא נתקלתי בהקבלה דומה, אני זוכה בלגיטימציה להתיימר לכתוב לכן על כך. אם אני טועה, עמכן הסליחה, ודלגו לפוסט הבא (האמת היא שכדאי לכן, יש שם מתכון לגולאש).
בימים אלו (התאריך המדויק אינו זכור לי) אני חוגגת שנה של טבעונות. בפסח שעבר צפיתי בהרצאה של גארי יורופסקי ולאחר כמעט 12 חודשים של צמחונות, הסרטונים הקצרים של ההתעללות בחיות משק אשר מוצגים באמצע ההרצאה שברו אותי לגמרי. מבחינה רעיונית אני לא משתגעת על פורנו של סבל, אבל תמונות הזוועה של חיות מוטלות על רצפה מזוהמת מצואה ומשמיעות צווחות אחרונות של חוסר אונים לפני שהן נרצחות הן מה שהוביל אותי לעבר אחת ההחלטות החשובות שעשיתי בחיי. בנושא קצת אחר, ובאותה השנה, התחלתי להיחשף לטקסטים פמיניסטיים – והמושג הזה, פמיניזם, שהתפארתי בו בטח מאז גיל 10, קיבל פתאום תוקף רעיוני ובסיס מדעי כמעט.
כפמיניסטית וטבעונית ובאופן כללי בחורה די מתריסה, את נקלעת לאינספור ויכוחים פוליטיים עם מי שלא מסכימים איתך. ואחרי שתסבירי בסבלנות את טענותייך בנוגע לסבלן של החיות ו'בעיותיהן' של הנשים בעולם, הקאמבק הכי נפוץ – של הליברלים, השמרנים, ומי שלא תרצי – יהיה משהו בסגנון "אבל ככה זה בטבע". תשאלי אותם למה הם אוכלים בשר – "כי ככה זה בטבע". למה אתם נגעלים משיער גוף נשי ולמה לדעתכן הטרוסקסואליות היא ברירת המחדל? "נולדנו להרגיש ככה". ולמה נשים לא מגיעות לעמדות כוח בחברה כמו גברים, ולמה אתם צריכים להיות החזקים והשולטים והכובשים ואנחנו החלשות והנשלטות? "כי ככה הטבע עשה את כולנו". [1]
כלומר, אותם האנשים לוקחים תפישות חברתיות נפוצות (בנוגע למגדר ול"זכות הטבעית" של האדם לשלוט בשאר החיות), מנסים לשייך להן נופך מהותני ומולד, והרי לכם\ן הטיעון האלמותי: "ככה זה בטבע!". ככה, חברות, מוסרת מהפרט האחריות לדיכוי.
אבל איך כל זה קשור לזכויות בעלי חיים ודיכוי מגדרי? האין אנחנו נתקלות בטיעונים מהותניים מסוג זה גם כשאנחנו מתנגדות לאלימות, לקפיטליזם, או לגזענות? (אתייחס עכשיו לטרנסופוביה והומופוביה כקשורות לדיכוי מגדרי על שלל גווניו באופן שכולנו מבינות). ובכן, זה נכון. לא פעם הוסבר לי באריכות כי זו "דרכו של האדם" (טיעון מקביל לכל טיעוני ה"טבע" באשר הם) כאשר התנגדתי לחלוקת המשאבים בעולם כפי שהיא (סלחו לי על שטחיותה של הדוגמא). "זה טבעי שהחזק ישלוט וייקח את הכוח, זאת תחרות, וזה נורמאלי". כמו כן, זה טבעי שהאדם הלבן יהיה יותר מצליח כי הוא יותר חכם מהשאר.
מה שמייחד את דיכוי בעלי החיים והנשים הוא שאמנם ניתן לדמיין חברה חופשית מקונפליקט אתני, או למשל, חברה יותר שוויונית שכמעט שאין בה מעמדות– אבל האם אי פעם התקיימה חברה בלי בעלי חיים או נשים? אני לא אנתרופולוגית או סוציולוגית אבל אני מניחה שהתשובה היא לא. לכן, כאשר כל אותם שוביניסטים \ סוגנים משייכים את המצב הקיים לטבע, הם מתכוונים בעצם לאיזושהי נקודה בעבר הפרה-היסטורי שבה החליט הגבר שגופן של הנשים הוא שלו, וגופן של החיות גם. סביר להניח שלדעתם נפלה עליהם האחריות לדאוג לחיות ולנשים (לכן אנחנו מונעים מהן לעבוד, לכן אנחנו כולאים את הכבשים, ועל כן גם הבעלות).
מדובר בנקודה (המדומיינת) בזמן – או המיתוס לגביה – שבה התחילה הציביליזציה, אשר מעצם קיומה הגדירה את עצמה מול הטבע (תרבות היא ההיפך מטבע, ולכן התרבות שלנו צריכה לגנות אותו ולהתעלות מעליו, ובעיקר – לעשות עליו מניפולציות לצרכינו). ומה בין הניגוד בין טבע ותרבות לניגוד בין הגבר לאישה ולחיות?
שרי ב. אורטנר היא פרופסור לאנתרופולוגיה ופמיניסטית אמריקאית. לפני קצת יותר מ-40 שנה היא כתבה מאמר שהכותרת שלו היא "האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות?" (או באנגלית: is female to male as nature to culture?. ספוילר: התשובה היא "כן"). אני חושבת שניתן למצוא בתיאוריה המרתקת שהיא מציגה במאמרה בסיס הגיוני לקשר בין דיכוי מגדרי לדיכוי בעלי החיים.
ראשית כל, היא מסבירה כי דיכוי מגדרי הוא מנת חלקה של כל תרבות בהיסטוריה (על אף שבכל תרבות הוא לובש צורה שונה). לאחר מכן אורטנר מציבה את השאלה הבאה: "מהו המאפיין המשותף לכל התרבויות המוביל אותן לכך שהן משייכות ערך נמוך יותר לנשים?" ועונה: "…זהו ה"טבע" במובנו הכללי ביותר".[2]
החיות הן מן הסתם חלק מהטבע. הנשים הן גם. אורטנר טוענת (באריכות ובהצלחה רבה, אך כאן אסכם לפי הבנתי) כי על פניו נדמה שגופן של הנשים נשלט יותר בידי הטבע– דוגמא אחת היא המחזור החודשי. ובכלל, היריון ולידה גורמים לנשים כל כך הרבה כאב וסבל שנדמה שהגוף – או הטבע – פועל כאן הרבה יותר למען דור ההמשך (כלומר, למען עיקרון "טבעי" שהוא מעבר לטובתנו) מאשר למעננו. הגבר, כמבסס של התרבות והכללים שלה, שאינו נתון לפגעיו של הטבע, הוא קצת מעליו. לכן הוא זכה בשליטה על הגוף הנשי ועל גופן של החיות. מכיוון שעל פי הנחתה של אורטנר כל תרבות מגדירה את עצמה מול הטבע, ומכיוון שהנשים מעצם אופיין הביולוגי (ועוד מספר סיבות) תמיד יקושרו איתו, זו הסיבה האנתרופולוגית ההגיונית לכך שכמעט כל תרבות שאי פעם נחקרה ראתה נשים כנחותות ודיכאה אותן (אני מוסיפה כאן את החיות למשוואה על דעת עצמי מכיוון שלא שמעתי על הרבה תרבויות שבחרו שלא לנצל חיות בכלל).
הלגיטימציה שסוגי הדיכוי האלו מקבלים מהחברה וממי שמבססים את התרבות השתנתה עם השנים. כאשר עסקה התרבות המערבית בהגדרת השוויון בין כל בני האדם (באמצעות אמנות חברתיות וכדומה) ובהגדרת הזכויות הטבעיות והפוליטיות של האדם – נושא הדיכוי המגדרי וזכויות הנשים הופרדו לחלוטין מהפוליטיקה. בתוך הדיכוטומיה של האישי\ציבורי, וא-פוליטי\פוליטי, מן הסתם הוצב נושא היחס המגדרי הבלתי-שוויוני כעניין אישי מאוד ולכן גם לא פוליטי במהותו. עד היום, סוגיות רבות במאבק הפמיניסטי משויכות על ידי רבים לאישי (של התא המשפחתי, לא של הציבור). גם זכויות בעלי חיים שויכו מאז ומעולם לחצי האישי של הדיכוטומיה: האם התוכן של הצלחת שלי פוליטי? ובהקשר הנשי, האם מה שקורה בביתי – או במיטה שלי, פוליטי?
ויכול להיות שאני טועה. אבל העובדה היא שאם יש שני מאבקים שנדחקים תמיד אל הא-פוליטיות תחת טענות דומות אלו הם המאבקים למען זכויות בעלי חיים וחופש מגדרי. וכמו שכולנו יודעות, ברגע שנושא מסומן כא-פוליטי, הסיכוי שנצליח להשתחרר ולשחרר מכבלי הדיכוי שלו הוא קלוש. בואו נבטל ביחד את הדיכוטומיה הזו בין האישי לפוליטי, בין האישי לציבורי.
(טל)
________________________________________________
[1] – יש לציין ששמרנים נחושים במיוחד יסבירו לכן איך ההבדלים הפיסיולוגיים בין נקבות לזכרים משפיעים על תפקידכן המגדרי בעולם. וסוגנים נחושים אף פחות יסבירו שהם נולדו עם ניבים כדי לנגוס בחיות. זוהי תת-קטגוריה של הסברים שמשתמשים ב"טבע" (במובנו החייתי יותר) כדי להצדיק דיכוי.
[2] – כאשר אני משתמשת במילה "טבע" בהקשרים של הפסקאות הראשונות בפוסט מדובר במה שמרבית החברה רואה כנורמאלי ביחס למגדר שלך או למין הביולוגי שלך (בני ובנות אדם). בהקשר למאמר של אורטנר אני משתמשת במילה "טבע" כדי לתאר את ההיפך מתרבות. או במילותיה: "אנחנו מזהים את התרבות עם המושג של תודעה אנושית, או עם תוצריה –תוצרים רוחניים וגם טכנולוגיים – אשר משמשים כאמצעים שבעזרתם מנסה האנושות לבסס את שליטתה בטבע".
עיקור שורשים 