מצעד הגאווה בפתח תקווה

היום צעדנו בפתח תקווה, כ-400 א/נשים, במצעד גאווה אלטרנטיבי רדיקלי ראשון בעיר. היה מרגש לעזור לארגן אותו, והיה מרגש לנאום בסוף.

אם אתם רוצים לראות את הנאומים המכוננים של לירון ושל דן וג, אתן מוזמנות ללחוץ כאן.

 בינתיים, הנאום שלי:

ההבנה לגבי הנטיה המינית שלי, הייתה משונה במקצת. ידעתי שאני נמשכת לבחורים, ואיכשהו, גם לנשים. החברה מחנכת אותנו שזה לא הגיוני. שאתה או הומו או "סטרייט", או לסבית או "סטרייטית", אין דבר כזה גם וגם. ההתחבטויות הללו, בגיל צעיר, הובילו אותי לשמוע מכל עבר – "את סתם ילדה קטנה", "ההורמונים שלך משתוללים", "זה הגיוני בגיל הזה", "את מסוקרנת". אף אחד לא סיפר לי שקיימת קהילה ענקית, שחלק מהחוקרים בתחום אף מניחים שהיא גדולה יותר מהקהילה ההטרוסקסואלית, שמרגישה בדיוק כמוני. שנמשכת לשני מגדרים, או יותר. שיכולה לקיים מערכות יחסים ארוכות ומשמעותיות גם עם גברים, גם עם נשים, וגם עם מי שלא מגדיר עצמה כך או כך. שיכולה להימשך לכל המגדרים, שלא מרגישה בנוח להחליט מראש מה היא מעדיפה. אם כך, תהליך ההבנה שלי היה קשה ומסובך, ולקח כמה שנים טובות. במהלכו, עברה לי המחשבה בראש לצאת מהארון הביסקסואלי, ואז מחיתי אותה בהינף יד כשאמרתי – "אבל יש לסביות אמיתיות, זה בטח יפגע בהן".

כמה שנים אחרי כן, כבר מגדירה את עצמי כביסקסואלית ומבינה שלהיות הטרו זה לגיטימי ולסבית זה לגיטימי אבל גם להיות ביסקסואלית זה לגיטימי, נחתה עליי ההבנה שהתהליך שאני עברתי לא שייך רק לי. הוא שייך לקבוצה מאוד גדולה של א/נשים, שמרגישה שהמגדר או המיניות שנכפתה עליהם על ידי החברה לא מתאימה להם, וגם האלטרנטיבה לא שייכת ללבם. ההבנה הזאת לא נחתה על אף אחד בקלות, ואני לא בטוחה שהיא יכולה. אבל התהליך הארוך הזה נגרם, כך הבנתי, מהצורה בה הממסד והחברה מתייחסים אל כל מי שלא מקבל על עצמו את ההפרדה המגדרית או המינית שלהם.

למה כל ביסקסואלית שיוצאת מהארון נאלצת לשמוע מסביבה לחשושים של "כן, היא בעיקרון הטרו אבל סתם סקרנית" במקרה הטוב, או "הטרו אבל שוכבת עם נשים בשביל להדליק גברים" במקרה הרע? למה כל ביסקסואל שיוצא מהארון נאלץ להדוף טענות ביפוביות של הסובבים אותו אשר מתדיינים על איך הוא הומו שפשוט לא יצא לגמרי מהארון? למה הנטיה המינית שלי – ושלי בלבד – צריכה להיות "מדליקה" מצד אחד או "מגעילה" מצד שני? ומדוע אני חייבת לבחור אם אני אישה או גבר? מדוע אני חייבת לבחור אם אני נמשכת לנשים או לגברים? למה קיימת הדיכוטומיה המטופשת הזאת?

לדעתי, יש תשובה אחת לכל השאלות הללו. גג אחד שגורם לכולן לתסוס ולעלות מעל לפני השטח. כמו שמפרידים אותנו נשים מגברים והומוסקסואלים מהטרוסקסואלים (וכמובן מעלימים את כל שאר הנטיות והמגדרים), כך מפרידים אותנו פעמים רבות בחברה מבני אנוש שהם בדיוק כמונו, מנוצלים בדיוק כמונו – פלסטיניות מיהודים, דתיים מחילוניות, מזרחיות מאשכנזים, ואפילו בעלי חיים מבנות אדם. המטרה של בעלי ההון והפוליטיקאים ששולטים בחיינו היא למנוע מאיתנו לשים לב לכך שאנו מנוצלים, והדרך לעשות זאת היא באמצעות הפרד ומשול. הסיבה לכל אלה היא הקפיטליזם. כשכל אחד ואחת מאיתנו נשחק בעבודה בשביל להרוויח דברים בסיסיים כגון קורת גג, מים זורמים ומזון להחיות את עצמו ואת המשפחה, כאשר אמהות עובדות בשתי עבודות מפרכות ועדיין לא מצליחות לסגור את החודש, כאשר זוגות צריכים לחשוב 7 פעמים לפני שהם מביאים ילדים כי אולי לא יהיה להם כסף להאכיל אותם או לשלוח אותם לבית הספר – הדרך היחידה להשכיח מאיתנו את כאבי היומיום היא לגרום לנו לשקוע במחשבות על איך האשם הוא האחר – הפלסטיני, החרדית, המזרחי, הסודנית, הלהטבא"ק. מציגים להטבא"קים כסוטים, כפושעים, כחולי מין – פשוט כי זאת עוד קבוצה שאפשר להפריד מהכלל. כששני הומוסקסואלים מוצאים מנוחה באתר קרוזינג ידוע – לא, לא בירושלים, אלא בתל אביב בירת ההומואים העולמית – ומגלים שלרעתם זה לא מוצא חן בעיני אנשים מסויימים והם מותקפים באלימות ובברוטאליות, זה בסדר גמור כי הם "עברו על החוק". הרי הם שכבו במקום ציבורי.

עלינו להבין מדוע הם שכבו במקום ציבורי. המצב כרגע הוא שהחברה מוקיעה מתוכה כל מי שלא גבר הטרוסקסואל לבן עשיר אשכנזי ויהודי. כל מי שלא כזה, נתון לפגיעות יומיומיות, לסקסיזם בלתי נפסק, לגזענות וללהטבא"קופוביה. מדוע בכלל צריך "לצאת מהארון"? למה המיניות שלי צריכה להיות העניין של מישהו אחר?

כאשר אדם מחליט לצאת מהארון, מדובר ביותר ממשפט שיוצא לו מהפה, מאבן שנגולה מלבו. מדובר בידיעה של אותו אדם שיש סיכוי טוב שחבריו, הוריו, משפחתו וקרוביו ינתקו איתו קשר או יתייחסו אליו באופן שונה לחלוטין מבעבר. רבים מהאנשים מחליטים שלא לעשות זאת בשביל להימנע מהתגובה החברתית.

כשאישה בוחרת לצאת מהארון במקום עבודתה, היא נתונה להתקפות חוזרות ונשנות של הקולגות שלה ואפילו של הבוסים. אם היא ביסקסואלית, לפתע זה לגיטימי להזמין אותה לשלישייה. אם הוא טרנס, לפתע זה לגיטימי לקרוא לו "קוקסינל" או לבקש ממנו לעשות צרכיו בחדר השירותים השני. אם היא נטול מגדר, זה לגיטימי לבקש ממנה לא ללבוש חצאיות לעבודה. אם היא א-מינית, אז היא פשוט פריג'ידית.

אם כך, תאמרו, מדוע אתם פשוט לא עוברים לתל אביב? שם בטוח להומואים.

אבל כל הדברים הללו לא נעלמים בתל אביב. הרצח בברנוער ב-2009 היה שיא להתקפות חוזרות ונשנות אשר ממשיכות עוד היום. כל המקרים הללו היו בתל אביב. איך אפשר לבקש מכולנו לעבור לתל אביב, אם גם שם לא בטוח להיות להטבא"ק?!

התקפות על נשים ועל להטבא"ק קורות כל הזמן, במיוחד בפריפריה, במיוחד בפתח תקווה. בכל מקום שיש בו להטבא"קופוביה, צריכים להיות מאבקים כנגדה. אם אבחר ללכת ברחוב בבגדים רחבים, סביר להניח שיקראו לי "לסבית" או "בוצ'ה", אם ידידי יבחר ללבוש חצאית יקראו לו "הומו", יצביעו, יצחקו ולעתים גם יצלמו, ובכל מקרה כל בחורה תחווה ברחוב שריקות מזלזלות, נגיעות, או משפטים מכוננים כגון "אבל למה את לא מחייכת?!". אני לא חפץ של אף אחד – זה לא משנה מה יש לי בין הרגליים, מה אני מרגישה, או עם מי אני שוכבת.

להטבא"ק דתי צריך לאזור כל כך הרבה אומץ על מנת לצאת מהארון. להטבא"ק אתיופי גם כן. יש בפתח תקווה להטבא"קים, יש בבאר שבע להטבא"קים, יש גם בירושלים להטבא"קים, וגם בעזה. ההפחדה הממסדית – אני לא יודעת אם שמעתם, אבל כולנו פה עומדים להתאבד בגיל 40, לפי חברת הכנסת הגזענית והימנית אנסטסיה מיכאלי מ"ישראל ביתנו" – לא תעזור. אנחנו כאן ונישאר כאן, גם אם זה בפריפריה, גם אם זה בפתח תקווה. לא נעבור דירה כי למישהו לא נעים לראות אותנו ברחוב. עד שהמצב לא יתוקן, לא ניתן לממסד לנצל אותנו ולספר לעולם על "בירת ההומואים הבינלאומית" ועל הקבלה של הומואים במדינת ישראל. לא ניתן לשום עירייה לצבוע מעבר חציה או לתלות דגלי גאווה הומולסביים ברחוב שבו כל אחת ואחד מאיתנו מוטרדים.

בסנט פטרבורג עוברים חוקים להטבא"קופוביים והרדיפה לא מפסיקה כנגד קהילות לא-הטרוסקסואליות. המשבר הכלכלי העולמי פוגע בעיקר בשכבות מוחלשות, ביניהן להטבא"קים בלי גב משפחתי, אשר נזרקו לרחוב בגלל נטיותיהם המיניות או זהותם המגדרית. מצב הדיכוי התמידי שחווים לסביות, הומואים, טרנסיות, ביסקסואלים, א-מיניות וקווירים פוגע בכולם, בכל העולם, בישראל, בפתח תקווה, ואפילו בתל אביב. רק לא מכבר נשמעו סיפורים של ניצול פוגעני של להטבא"קים פלסטינים בזמן מלחמות, על ידי השב"כ.

לא אכפת לי שאתם חושבים שזה "לא טבעי", אני אפילו לא אתן את הטיעון הברור מאליו שגם בעלי חיים מקיימים יחסי מין לא-הטרוסקסואליים. הדבר המהותי פה הוא להבין שזה לא משנה מה אני בוחרת לעשות ואיך אני פועלת, מה שמשנה הוא שאני צריכה להרגיש בטוחה ללכת ברחוב, ואני לא מרגישה ככה, לא בפתח תקווה ולא בתל אביב.

זכותי לבחור מה אני רוצה לעשות. זכותי לבחור אם אני רוצה להביא ילדים או שלא, זכותי לבחור אם אני רוצה להתחתן או שלא, זכותי להחליט שאני לא רוצה להיות בקשר מונוגמי או שאני רוצה להיות בדס"מית. אף אחד לא יגיד לי שזאת תקופה שעוברת! אף אחד לא יגיד לי שאני נמשכת לנשים כי אני רוצה להדליק גברים!

אני לא מוכנה שאף אחד יאמר לי שבצבא יש שוויון זכויות כאשר גברים יכולים להביא נשק הביתה ולהשתמש בו נגד הנשים בבית! מיליטריזם הוא לא הפתרון לשנאת להטבא"ק, ואפשרות הגיוס של הומוסקסואלים לצבא לא מהווה פתרון כאשר הצבא כובש אזורים שלמים אשר בהם נמצאים להטבא"קים ומדכא אותם! כל סוגי הדיכוי קשורים יד ביד, ולא ניתן להפרידם.

כולנו צריכים להיאבק ביחד, פלסטיניות ויהודים, מזרחים ואשכנזיות, להטבא"קים והטרוסקסואליות, נשים וגברים ונטולי מגדר, עד שנפיל את השיטה שמדכאת ומנצלת את כולנו. הממסד הגזעני וההומופובי אשר טומן בחובו מפלגות כמו ישראל ביתנו אשר מנפצת זכויות הומואים על ימין ועל שמאל, וצבא שמעודד פינקווש – כלומר, הסטת הדיון הציבורי מהפשעים שהמדינה מבצעת באמצעות הילול מצב הלהטבא"ק בישראל – בדמות בימוי תמונה גיי-פרינדלי לכאורה של שני חיילים הטרוסקסואליים אשר מחזיקים ידיים. אנחנו נישאר כאן. אומרים לנו שמאבקי הלהטבא"ק הגדולים נגמרו בשנות ה-70', אבל אנחנו צריכים להבין שלא השגנו עדיין את כל הזכויות שלנו.

אנו דורשות מימון מהמדינה למרכזים גאים לנוער, ומקומות מגורים חלופיים לנוער להטבא"קי שנזרק מביתו, זאת בנוסף לדיור ציבורי לכולן. אנו דורשים חינוך מיני אמיתי בבתי הספר – במהלך כל שנותיי במערכת החינוך הישראלית חוויתי 3 שיעורי חינוך מיני, מביניהם אחד היה סרט קצר על אינטרסקס שנראה כמו סרט טבע וגרם לכולם "לתקן" את המצב – שיספר על כל מיני סוגי מיניות, אפשרויות ומגדרים! אנו דורשות בכל בית ספר הרצאות של טרנסיות, ביסקסואלים, אינטרסקס, הומואים, לסביות, קוויריות וא-מיניים שיסבירו שתמיד קיימות אפשרויות אחרות, ושהרגשות שאנו חווים הם לגיטימיים! אני דורשים מימון ממשלתי נרחב לשיעורי החינוך המיני, במקום שיעורים ל"חינוך לערכי משפחה" מסורתיים שממומנים כיום על ידי הממשלה, ומדכאים כל סוג משפחה גרעינית שונה מהמשפחה המקובלת! אנו דורשות אחיות ויועצים בבתי הספר אשר יהיו ממומנים על ידי העירייה ושיהיו מעורים בנושאי מיניות ומגדרים שונים! אנו קוראים לארגוני מורים לקחת חלק במאבק נגד להטבא"קופוביה ולתמוך במאבק למען חינוך מיני נורמלי בבתי הספר! אנו דורשות ממורים ומורות להילחם נגד כל גילוי הומופוביה בבתי הספר! אנו דורשים ביטוח בריאות במימון מלא על ידי המדינה, שיכסה גם תהליכים לשינוי מין! אנו דורשות הלאמה של הגז, הלאמת חברות שהופרטו וביטול הטבות המס של הטייקונים, כי זה לא הגיוני שאנחנו נממן אותם כשאנחנו לא מצליחים לסגור את החודש!

אנו דורשות הקמת מפלגת עובדים רחבה שתילחם בסקסיזם, בלהטבא"קופוביה, בגזענות ובדיכוי. עד שלא נשנה את השיטה, שנאת הלהטבא"ק לא תסתיים.

  1. פינגבק: מצעד הגאווה הפתח-תקוואי הרדיקלי | הפרשדונה

  2. פינגבק: פרסום רע « האחות הגדולה

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s