העתיד הבלתי נמנע שלנו: על האונס שלי

(פוסט אורחת)

אני מפחדת שאני אכיר את האנס שלי. הוא לא יהיה סתם זר, אלא הוא יהיה חבר טוב – מישהו שאני באמת אוהבת ומעריכה. אני מפחדת שזה יהיה בבית כלשהו, אולי בזמן מסיבה; אני לא אשים לב ואשתה יותר מדי, והוא לא, וכך תיוצר ההזדמנות.

אני מפחדת שהוא ינצל את ההזדמנות. אני מפחדת שכשאני אבין מה קרה בבוקר, הוא יתנהג כרגיל, כי מבחינתו הכל בסדר. אני אהיה מזועזעת והוא לא יבין מה קורה. אני מפחדת שכשאני אנתק איתו את הקשר, הוא יקרא לי שרמוטה משוגעת, וככה גם כל החברים שלו ושלי יקראו לי. דופקת ובורחת.

אני מפחדת שאני אפלרטט כשאני שיכורה, וכשהוא יתחיל לגעת בי אני לא אתנגד ואפילו אעודד את זה. אני מפחדת שאני לעולם לא אוכל לקרוא לזה אונס, ותמיד אאשים את עצמי.

אני מפחדת שאם אני כן אבין שהותקפתי, ושנאנסתי, ושזה שהסכמתי מתוך שכרות מוחלטת לא אומר שזו הסכמה אמיתית, לא יזיז לאף אחד, ושאני אשאר אותה שרמוטה. אני מפחדת שיחשבו שאני אומרת את זה כי אני מזדיינת ומתחרטת ורוצה להרוס את המוניטין לאותו חבר טוב.

אני מפחדת שיאמרו לי שאני מגזימה. אני מפחדת שיאמרו לי שזה בקטנה. אני מפחדת שיאמרו לי "אבל את נהנית מזה, לא?". אני מפחדת שאני לא אזכור לחלוטין מה קרה באותו לילה, ואני עוד יותר מפחדת שאת מה שאני כן זוכרת אני לעולם לא אוכל לשכוח.

אני מפחדת שכל מקום שהוא נגע בי בו יהפוך לנמק שחור. אני מפחדת שאני לעולם לא אוכל ליהנות מהמיניות שלי כמו שהייתי בעבר, כי הוא טימא אותה עם המגע שלו. אני מפחדת שאני לא אוכל להיות מינית יותר, עם אף אחד, אף פעם.

אני מפחדת שאני לא אוכל להיות ליד גברים יותר. אני מפחדת שאני לעולם לא אוכל לשתות יותר. אני מפחדת שאני אוריד את המגננות שלי שוב, ואתחבר עם גברים נורמטיביים, כאלה שהם לא פמיניסטיים רדיקליים שברורה להם מהי הסכמה, ואולי אפילו אשתה- וזה יקרה שוב. אני מפחדת שגם אם זה לא יקרה שוב, כל פעם שאני אשתה ואהיה בקרבת גברים אני אבכה מרוב לחץ.

אני מפחדת שבן הזוג שלי לעולם לא יבין. גם הוא וגם אני נפרש את זה כבגידה שהתרחשה באשמתי ומערכת היחסים שרקמנו בינינו תתפורר. ואולי היא לא תתפורר, אבל זה ישאיר בה צלקות עמוקות שיכניסו את שנינו לדיכאון. אני מפחדת שכשאני אשלים עם האונס שלי ואדבר על זה עם בן הזוג שלי, הוא יחשוב שאני מגזימה וכן קצת יאשים אותי ויחשוב שבסופו של דבר, זו לא ממש תקיפה מינית, הטרדה מינית אולי, ובעיקר סתם מעשה לא נאה מצד אותו חבר.

אני מפחדת שאני ארגיש בושה. אני מפחדת שאני לעולם לא אפסיק להאשים את עצמי ולקרוא לעצמי שרמוטה זולה וטיפשה. אני מפחדת שאני אאמין לכל מה שאומרים, שזה נכון שזו אשמתי כי שתיתי, ומה בכלל אני שותה, ושבעצם אמרתי "כן", ואני צריכה לקחת אחריות על המעשים שלי. ותפסיקי להאשים אחרים בטעויות שלך. אני מפחדת שיאמרו לי שאנסו אותי כי אני רציתי לשכב איתו בתת מודע. אני מפחדת שזה יחלחל לתוכי, ושאני עצמי אחשוב שרציתי את האונס שלי.

אני מפחדת שיזלזלו בי, וייתנו אותי כדוגמה לפמיניסטיות המשוגעות האלה שעושות סקס ומתחרטות על זה אז הן קוראות לזה "אונס". אני מפחדת שינהלו איתי שיחות בהן יסבירו לי למה בעצם רציתי את זה, ולמה רציתי שהאיבר הזר הזה יחדור לגוף שלי. אני מפחדת שאני לא אוכל לעמוד בזה ושיפרשו את זה בתור הסכמה לכך שהם צודקים ואני סתם שרמוטה פתטית.

אני מפחדת שכשאני אעזור אומץ לכתוב ולספר על זה, יסבירו לי שזה כמו לצפות שלא יפרצו לבית שהדלתות שלו פתוחות או למכונית לא נעולה. אני מפחדת כי אני יודעת בוודאות שלא יבינו כמה זה פוגע בי שמשווים את הגוף שלי לחפץ, למכונית לא נעולה.

אני מפחדת כי אונס כזה נמצא בכל מקום. אני מפחדת כי בסיטקום המטופש שכולם אוהבים לצפות בו, יש פרק שלם שמוקדש לשני גברים – מהסוג הטוב, דווקא – שמצהירים על כוונתם לעלות על הרכבת האחרונה עמוסת הנשים השיכורות כדי לשכב איתן. וזה מצחיק. אני מפחדת כי אף אחד לא מזדעזע כשמציגים דברים כאלה בכזו בדיחות דעת בפני עשרות מיליוני צופים בעולם. אני מפחדת כי אני יודעת שאם אני אומר על זה משהו, יאמרו לי שאם זה אונס אז אחוז נכבד מהסקס שנעשה בעולם הוא אונס, וזה הרי מגוחך. אני מפחדת כי זה ההפך ממגוחך.

אני מפחדת כי אני יודעת שזה הולך לקרות. 1 מתוך כל 3 נשים מותקפות מינית. "פספסתי" את רכבת ההתעללות והתקיפות המיניות בילדותי, והאופצייה הסבירה ביותר עבורי היא אותה תקיפה בעת שכרות.

אני מפחדת כי אני מרגישה –ויודעת- שזה פשוט עניין של זמן. אני מפחדת כי אני יודעת שבגלגול הזה אין לי מה לעשות לגבי זה, חוץ מלנסות ולהסביר שרבאק, תבינו כבר, וודקה לא שווה הסכמה. אני מפחדת כי אני יודעת שזה לא יצליח, וכי גם אם יבוא השינוי – זה יהיה מאוחר מדי בשבילי.

אני מפחדת כי התרבות שלנו היא תרבות אונס, וכי אני חווה אונס כל יום ויום, גם אם הוא לא פיזי.

יותר מכל אני מפחדת, כי אני יודעת שכשהאונס הפיזי שלי יגיע, הוא כבר לא כל כך ישנה; סך הכל עוד טיפה בים.

  1. פינגבק: לא נחמדות « האחות הגדולה

  2. אני באמת מקווה שלא תקלעי לסיטואציה העתידית שאת מתארת.. אבל דיי לפחד. זה בטח לא מוביל לשומקום.

    • מה שכתבתי כאן הוא שילוב של החוויה האישית שלי והפחדים שלי מלפניה/בעקבותיה. קל לומר "דיי לפחד", כשהחברה והתרבות שלנו כולה מושתתת על עקרונות הפחד. וגם – איך אפשר לא לפחד, כשבכל מקום מראים לנו איך בעצם אונס זה לא ב-א-מ-ת אונס, זה סתם בדיחה, איך נשים הן לא בני אדם, הן סתם קישוט, איך הטרדות מיניות הן בעצם מחמאות נהדרות, ואיך לעולם התקיפה המינית שלך לא תהיה קבילה, אלא אם תלבשי שק על כל הגוף, לא תכירי את האנס שלך, תצעקי "לא, אל תאנוס אותי" לאורך כל האונס, והדבר יצולם במצלמה כדי להוכיח שאת לא סתם מנסה להרוס את חייו של מישהו.
      הלוואי שיבוא יום ואוכל לא לפחד, אבל אני לא חושבת שיש לנו את הפריווילגיה הזאת כרגע.

      • לצערי אני חייבת להגיד שאני מבינה… לצערי אני חייבת להגיד שגם אני חיה בחרדות האלה.. שזה יקרה לי שוב… שאני שוב אהיה שבורה וצריכה נחמה.. שאני אשתה.. שאני אהיה לבד ולא אחשוב כמו שצריך וזה קיים וזה מפחיד וזה בא בסיוטים… אבל אני מתביישת להגיד שחצי מנחם לדעת שאני לא היחידה שחושבת שאם הייתה הסכמה ואי יכולת להתנגד שבאה מתוך שכרון/אי יכולת לחשוב זו לא הייתה הסכמה, זו הייתה צלקת

  3. לא הבנתי ת'קטע אם את פוחדת לשתות ולעשות מעשים לא אחראים אז אל תשתי. כמו שאני לא אשתה ואלך מכות ואז אאשים את האלכוהול על התנהגות האלימה שלי.

      • אם הוא ישתה ובגלל השתיה הוא יכניס את עצמו לסיטואציה אלימה ,שבה הוא יוכה , אז כמובן הוא יוכל להאשים רק את עצמו.

        מה כל כך לא ברור לחלוטין בזה?

    • אני חושבת שהפחד הוא לא כ"כ מעשיית מעשים, אלא מניצול של אחרים את הסיטואציה שאת נמצאת בה.
      מה גם, אני חושבת שההשוואה שלך שגויה: מכות יכולות להיות דבר חד צדדי לחלוטין- מישהו בא ומתחיל להרביץ למישהו אחר. סקס, לעומת זאת, זה עניין של שתיים ומעלה – גם אם מישהי באה ומפלרטטת/מתחילה איתך כשהיא שיכורה, אתה הוא זה שבוחר לא לעצור את זה ולהמשיך, ובכך לנצל את הסיטואציה שבה היא פועלת לא משיקול דעתה המלא.
      ולכן, ההשוואה הזו היא לא נכונה.

      • אני מסכים איתך שלא לעצור עם בחורה שיכורה זה לא מוסרי (אני אישית לא עושה את זה) אבל מפה ועד להעביר את כל האשמה והאחריות אל האחר ולהעמיד את האישה במצב של 'מנוצלת' זה שגוי לגמרי, אם את לא מסוגלת לומר "לא" שאת שיכורה אז אל תכניסי את עצמך למצב הזה מלכתחילה.

        • אתחיל ואומר שהרבה נשים לא יכולות לומר "לא" בהרבה מקרים, לאו דווקא של שכרות. אם כבר, זה צריך להיות הפוך: האישה [או הנפגע/ת מכל מגדר] צריכה להיות מסוגלת לומר כן, שנובע מדעה צלולה. יחסי מין, הרי, הם לא עניין של זה לא נורא אז עושים, אלא של רצון וכיף.
          וחוץ מזה, לומר "אז פשוט אל תשתו" זה קצת ניסיון להגביל את צעדיהן של הנשים, במקום לחנך את האנסים לא לאנוס. זה כמו שאם יש אזור בעיר שלרוב מי שעוברת בו מוטרדת מינית, לומר לנשים פשוט להמנע מללכת שם זה להתעלם מהבעייה האמיתית – תרבות האונס והראייה בנשים כאובייקט מיני שאפשר ומומלץ להטריד – ולטפל בסימפטום.

          והערה באותו נושא, שראיתי בדיון קצת מצחיק של כמה גברים סקסיסטיים למדי – "אני לא מבין למה נשים לא פשוט לוקחות זריקות טסטוסטרון, הרי ידוע שזה פותר הרבה מהבעיות שלהן".
          אז כמובן שהדרך הכי קלה להתמודד עם הדברים האלה היא פשוט להעלים את הנשים מהעולם, אבל אולי כדאי לטפל בשורש הבעייה לפני כן. נראה לי יותר ידידותי. (:

  4. קיבלתי הכל חוץ מהעובדה שלומר "אז פשוט אל תשתו" זה הגבלה, זה ממש לא, זה פשוט הבנה שאם את עושה משהו ולא יכולה לנקוט באחריות של המעשה שיגרר בעקבותיו, אז אל תעשי את זה מההתחלה.

    • אם אני הולכת ברחוב ומטרידים אותי, זו אשמתי, כי הלכתי באותו רחוב בידיעה שיש בו לרוב אנשים שמטרידים מינית?

  5. שלום אורחת, תודה על הפוסט והשיתוף.
    יש מה לעשות בגלגול הזה!:
    אחוות נשים! ( גם גברים יכולים להשתתף)
    מטבחים משותפים לאמא הקרייריסטית,
    מיקרופיננציה כמו " finca" לאישה בעולם השלישי
    וגם- "משטרת" ברים ומועדונים…

    לא באמת משטרה, אלה מודעות של בנות ובנים לנושא שהעלת. כשאתן בבר או מועדון כולן יכולות לעצור את זה, ואפילו בקלות. לדוגמא: הערה קטנה, שאלה אם הכל בסדר, אם את בחורה אפשר לקחת את היד ולהזיז אותה וכו… (במיוחד אם את חברה או ידיד שלה. )

    והשיתוף חשוב! העלאת כמה שיותר נקודות בחיי היומיום בו אנו מופלות. כדי להבין איפה אנחנו יכולות לשתף פעולה. אין צורך שתהיה תחרות בין נשים. זאת תגובה מוטעת שלנו לעולם הפטריכאכלי. בואו נעבור לשלב הבא. ונתחיל להבין שהפתרון הוא אחווה .

    ריטה.

השאירו תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s