העתיד הבלתי נמנע שלנו: על האונס שלי

(פוסט אורחת)

אני מפחדת שאני אכיר את האנס שלי. הוא לא יהיה סתם זר, אלא הוא יהיה חבר טוב – מישהו שאני באמת אוהבת ומעריכה. אני מפחדת שזה יהיה בבית כלשהו, אולי בזמן מסיבה; אני לא אשים לב ואשתה יותר מדי, והוא לא, וכך תיוצר ההזדמנות.

אני מפחדת שהוא ינצל את ההזדמנות. אני מפחדת שכשאני אבין מה קרה בבוקר, הוא יתנהג כרגיל, כי מבחינתו הכל בסדר. אני אהיה מזועזעת והוא לא יבין מה קורה. אני מפחדת שכשאני אנתק איתו את הקשר, הוא יקרא לי שרמוטה משוגעת, וככה גם כל החברים שלו ושלי יקראו לי. דופקת ובורחת.

אני מפחדת שאני אפלרטט כשאני שיכורה, וכשהוא יתחיל לגעת בי אני לא אתנגד ואפילו אעודד את זה. אני מפחדת שאני לעולם לא אוכל לקרוא לזה אונס, ותמיד אאשים את עצמי.

אני מפחדת שאם אני כן אבין שהותקפתי, ושנאנסתי, ושזה שהסכמתי מתוך שכרות מוחלטת לא אומר שזו הסכמה אמיתית, לא יזיז לאף אחד, ושאני אשאר אותה שרמוטה. אני מפחדת שיחשבו שאני אומרת את זה כי אני מזדיינת ומתחרטת ורוצה להרוס את המוניטין לאותו חבר טוב.

אני מפחדת שיאמרו לי שאני מגזימה. אני מפחדת שיאמרו לי שזה בקטנה. אני מפחדת שיאמרו לי "אבל את נהנית מזה, לא?". אני מפחדת שאני לא אזכור לחלוטין מה קרה באותו לילה, ואני עוד יותר מפחדת שאת מה שאני כן זוכרת אני לעולם לא אוכל לשכוח.

אני מפחדת שכל מקום שהוא נגע בי בו יהפוך לנמק שחור. אני מפחדת שאני לעולם לא אוכל ליהנות מהמיניות שלי כמו שהייתי בעבר, כי הוא טימא אותה עם המגע שלו. אני מפחדת שאני לא אוכל להיות מינית יותר, עם אף אחד, אף פעם.

אני מפחדת שאני לא אוכל להיות ליד גברים יותר. אני מפחדת שאני לעולם לא אוכל לשתות יותר. אני מפחדת שאני אוריד את המגננות שלי שוב, ואתחבר עם גברים נורמטיביים, כאלה שהם לא פמיניסטיים רדיקליים שברורה להם מהי הסכמה, ואולי אפילו אשתה- וזה יקרה שוב. אני מפחדת שגם אם זה לא יקרה שוב, כל פעם שאני אשתה ואהיה בקרבת גברים אני אבכה מרוב לחץ.

אני מפחדת שבן הזוג שלי לעולם לא יבין. גם הוא וגם אני נפרש את זה כבגידה שהתרחשה באשמתי ומערכת היחסים שרקמנו בינינו תתפורר. ואולי היא לא תתפורר, אבל זה ישאיר בה צלקות עמוקות שיכניסו את שנינו לדיכאון. אני מפחדת שכשאני אשלים עם האונס שלי ואדבר על זה עם בן הזוג שלי, הוא יחשוב שאני מגזימה וכן קצת יאשים אותי ויחשוב שבסופו של דבר, זו לא ממש תקיפה מינית, הטרדה מינית אולי, ובעיקר סתם מעשה לא נאה מצד אותו חבר.

אני מפחדת שאני ארגיש בושה. אני מפחדת שאני לעולם לא אפסיק להאשים את עצמי ולקרוא לעצמי שרמוטה זולה וטיפשה. אני מפחדת שאני אאמין לכל מה שאומרים, שזה נכון שזו אשמתי כי שתיתי, ומה בכלל אני שותה, ושבעצם אמרתי "כן", ואני צריכה לקחת אחריות על המעשים שלי. ותפסיקי להאשים אחרים בטעויות שלך. אני מפחדת שיאמרו לי שאנסו אותי כי אני רציתי לשכב איתו בתת מודע. אני מפחדת שזה יחלחל לתוכי, ושאני עצמי אחשוב שרציתי את האונס שלי.

אני מפחדת שיזלזלו בי, וייתנו אותי כדוגמה לפמיניסטיות המשוגעות האלה שעושות סקס ומתחרטות על זה אז הן קוראות לזה "אונס". אני מפחדת שינהלו איתי שיחות בהן יסבירו לי למה בעצם רציתי את זה, ולמה רציתי שהאיבר הזר הזה יחדור לגוף שלי. אני מפחדת שאני לא אוכל לעמוד בזה ושיפרשו את זה בתור הסכמה לכך שהם צודקים ואני סתם שרמוטה פתטית.

אני מפחדת שכשאני אעזור אומץ לכתוב ולספר על זה, יסבירו לי שזה כמו לצפות שלא יפרצו לבית שהדלתות שלו פתוחות או למכונית לא נעולה. אני מפחדת כי אני יודעת בוודאות שלא יבינו כמה זה פוגע בי שמשווים את הגוף שלי לחפץ, למכונית לא נעולה.

אני מפחדת כי אונס כזה נמצא בכל מקום. אני מפחדת כי בסיטקום המטופש שכולם אוהבים לצפות בו, יש פרק שלם שמוקדש לשני גברים – מהסוג הטוב, דווקא – שמצהירים על כוונתם לעלות על הרכבת האחרונה עמוסת הנשים השיכורות כדי לשכב איתן. וזה מצחיק. אני מפחדת כי אף אחד לא מזדעזע כשמציגים דברים כאלה בכזו בדיחות דעת בפני עשרות מיליוני צופים בעולם. אני מפחדת כי אני יודעת שאם אני אומר על זה משהו, יאמרו לי שאם זה אונס אז אחוז נכבד מהסקס שנעשה בעולם הוא אונס, וזה הרי מגוחך. אני מפחדת כי זה ההפך ממגוחך.

אני מפחדת כי אני יודעת שזה הולך לקרות. 1 מתוך כל 3 נשים מותקפות מינית. "פספסתי" את רכבת ההתעללות והתקיפות המיניות בילדותי, והאופצייה הסבירה ביותר עבורי היא אותה תקיפה בעת שכרות.

אני מפחדת כי אני מרגישה –ויודעת- שזה פשוט עניין של זמן. אני מפחדת כי אני יודעת שבגלגול הזה אין לי מה לעשות לגבי זה, חוץ מלנסות ולהסביר שרבאק, תבינו כבר, וודקה לא שווה הסכמה. אני מפחדת כי אני יודעת שזה לא יצליח, וכי גם אם יבוא השינוי – זה יהיה מאוחר מדי בשבילי.

אני מפחדת כי התרבות שלנו היא תרבות אונס, וכי אני חווה אונס כל יום ויום, גם אם הוא לא פיזי.

יותר מכל אני מפחדת, כי אני יודעת שכשהאונס הפיזי שלי יגיע, הוא כבר לא כל כך ישנה; סך הכל עוד טיפה בים.